<h1>ראבי"ה סימן תתנ"ב</h1>
<h2>דף י:</h2>
ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהם וכו' ופירש רבינו יב"א אפילו אם דעתו לחזור. ומיהו כיון שלא קבל עליו תענית אם יצא מחוץ לעיר חוץ לתחום מותר לו לאכול ואינו צריך להשלים, מדלא קתני בסיפא מתענה ומשלים כדקתני ברישא. ואני מוסיף דאפילו בעיר שמתענין שרי ליה למיכל בחדר או במקום אחר שלא יהו רואין אותו וסרכי מילתא, כדמוכח בפרק מקום שנהגו [נ"א ע"א] בעובדא דרבה בר בר חנה דדעתו לחזור הוה ואפילו הכי כסייה ואכל בעיר, ואין לחלק בין תענית לדבר האיסור. וטעמא כדתנן התם [נ' ע"ב] ואל ישנה מפני המחלוקת, וכשאינן רואין אותו אין כאן מחלוקת. ולא דמי להא דאמרינן [שבת ס"ד ע"ב] כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור, דהיינו דוקא דבר שאסרו חכמים מפני מראית עין וגם בכל מקום אסרוהו, אבל דבר שאינו אסור מפני מראית עין אלא שנהגו איסורא בעלמא בהך דוכתא או גזרו עליהם להתענות באותו מקום לא. וכן מוכח לשון הסיפא דהך ברייתא דמסיק שכח ואכל [ושתה] לא יתראה בפניהם ואל ינהיג עידונין בעצמו. ונראה לי פירושו דעדונין אפילו בפני עצמו אסור, דמתוך כך פניו צהובות ונראה הדבר, שאם לא כן היינו רישא דתני אל יתראה בפניהם. וגבי רמי בר תמרי בפרק כל הבשר הלכה דכחל [ק"י ע"א] דקאמר מחוץ לתחום אכלתינהו, משום דהוא אכלה בפרהסיא, ונראה דרמי בר תמרי (לאו) דעתו לחזור הוה.
<h2>דף יא.</h2>
ובזמן שציבור בצער אסור ליחיד לפרוש מהם, ומלאכי השרת המלוים את האדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרין פלוני זה שפירש מן הצבור אל יראה בנחמות ציבור ונענש כדכתיב [ישעיה כ"ב] והנה ששון ושמחה וגו' עד ונגלה באזני ה' צבאות [אם יכופר העון הזה עד תמותון וגו'] [וכו'] שכן מצינו במשה רבינו וכו'. ואפי' מעוברת ומניקות שאינן מתענות [אלא] בשלש אמצעיות, כדאמרינן לקמן בסוף פרקין [י"ד ע"א], גרסינן עלה בירושלמי [ה"ה] ואף על פי כן אינן מתנהגות בתפנוקין אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד. וכן נמי נראה לי בחולים, וכן נראה לי לפרש הך דאמרינן (שם) ואל ינהיג עידונין בעצמו.
